מדורות
מדורות היו בשימוש בעולם מאז ומעולם ובמגוון תרבויות רחב ולהן שימושים רבים, הן מפיצות אור וחום רב. נותנות תחושת ביטחון ומשרות אווירה נינוחה. בנוסף הן גם משמשות לבישול, העברת סימנים, טקסים ועוד.
בטיחות ואחריות
השריפות הגדולות ביותר נגרמות בגלל קלות דעת להדלקת האש, ומשחקים לידה. עלינו להיות תמיד ערניים/ות ולשים לב שהאש לא מתפשטת ויוצאת משליטה. לפני הדלקת המדורה יש לפנות את השטח מעשב, עלים יבשים, קש ושיחים כדי למנוע את התפשטות המדורה ושריפה. בנוסף, רצוי להקיף את המדורה במעגל אבנים.
כשנדליק מדורה במסגרת פעולה בשבט או טיול, נקים עמדת הג"ס - עמדת הגנה סביבתית שמורכבת מדלי מלא בחול, דלי מים, מטף כיבוי ומחבט לכיבוי אש.
שימו לב: יש לבדוק האם מותר להדליק אש ישירות על הקרקע (מול בעל הקרקע / חניון). אם לא, יש להדליק אש בתוך חצי חבית בהתאם לנוהל הבישול התנועתי בקישור.
כדי שאש תבער, כל שלושת מרכיבי משולש הבעירה צריכים להתקיים. נסיר מרכיב אחד, והמדורה תכבה. חמצן קיים באוויר ונמצא למעשה בכל מקום, אבל לפעמים אנחנו עלולים/ות "לחנוק" את האש ולמנוע את זרימת האוויר. על מנת למטב את זרימת האוויר אל לב המדורה, נשאיר פתח קטן שפונה אל כיוון נשיבת הרוח. חומר בעירה יכול להיות נייר, שבבי עץ, זרדים, מקלות, ענפים וכל הדומה לכך. כדי ליצור מדורה שנדלקת כראוי, עלינו לסדר את חומר הבעירה בצורה של שכבות, ב"לב המדורה" נמקם את החומר הדליק ביותר ומעליו חומר פחות דליק אבל שבוער לאורך זמן רב יותר. החום הוא גורם ההצתה. בדרך כלל משתמשים במצית או גפרורים, אך ניתן ליצור חום גם על ידי חיכוך או ניצוצות מאבן אש.
סדר הדלקת המדורה
ראשית, כדאי לציין שאין שום תועלת בלימוד התיאוריה אם לא מתרגלים ומתנסים בשבט או בשטח. יש לשים לב להוראות ולאחר מכן להתנסות בהקמת המדורה ובהדלקתה. השגיאה הראשונה והנפוצה ביותר היא בניית מדורה גדולה יתר על המידה. להבה קטנה לא תצליח להבעיר את כל המדורה ולכן אנחנו צריכים לבנות מדורה בגודל סביר.
בשלב הראשון יש לאסוף את חומר הבעירה, הלא הוא עץ. עץ טרי, שצבעו עדיין ירוק, אינו מתאים למדורה מכיוון שעדיין יש בו נוזלים. אספו עץ מהקרקע ושימו לב שהוא לא יבש מדי ומתפור. נתחיל למקם את "לב המדורה" - שבבי עץ, נסורת, עשבים וזרדים - כל אלה נדלקים בקלות. מעל "לב המדורה", נמקם בצורת קונוס ענפים, חתיכות עץ ומקלות. אלו ישמשו כחומרי הבעירה. חומר בעירה איכותי ניתן להכין על ידי ביקוע של עץ לכמה חלקים דקים - שישמשו "כמקל אש". כשהמקל מונח בניצב אל הקרקע, הוא ניצת בקלות ויוצר להבה. רצוי ליצור מעין פתח בקונוס שבנינו שפונה לכיוון שבו הרוח נושבת, על מנת לספק זרימת אוויר יציבה יחסית. כאשר המדורה שהדלקנו מפיקה להבה באופן יציב, נוסיף מקלות ולאחר מכן קרשים או גזעי עץ.
סוגי מדורות
מדורת קונוס
המדורה הבסיסית ביותר, בבסיס של כל המדורות נבנה את מדורת הקונוס. למעשה תיארנו איך בונים אותה בפסקה למעלה. יתרונות: מדורה בסיסית וקלה יחסית, מפיקה אור וחום, מייצרת גחלים לבישול. חסרונות: מדורה שאינה חסכונית ומבזבזת חומר רב בזמן קצר.
מדורת מזבח
תחילה, נקים מדורת קונוס קטנה במרכז המדורה. מסביב לקונוס, נוסיף בולי עץ, ענפים עבים וקרשים בצורת שתי וערב, וככל שנעלה בגובה, הענפים יהיו יותר ויותר קטנים. לבסוף, ניצור תקרה מהענפים. יתרונות: מייצרת חום רב, מייצרת כמות גדולה של גחלים, מתאימה לבישול. מדורה שלא דורשת תחזוקה רבה. חסרונות: דורשת חומר רב להתחלה, מסובכת יחסית לבנייה, דורשת זמן רב לבנייה, מייצרת הרבה עשן.
מדורת כוכב
אם ברשותנו שלושה קרשים גדולים, נוכל לבנות מדורת כוכב. נבנה מדורת קונוס קטנה ונצמיד את קצוות הקרשים אל הלהבה. מדי פעם נדחוף את הקרשים מעט פנימה, וככה נצליח לשמור על הלהבה למשך זמן רב. מדובר במדורה שמוציאה להבה קטנה וחום ואור נמוכים, אך יכולה להספיק ללילה שלם. יתרונות: פשוטה מאוד, חסכונית, להבה יציבה לאורך זמן. חסרונות: קטנה, צריכה תחזוק לאורך זמן.
דרכי הדלקה ופטנטים
נייר טואלט וגפרורים - הדרך הפשוטה שכולנו מכירים/ות היא לזרוק אל תוך לב המדורה גפרור, שאותו אפשר לעטוף עם נייר טואלט. נייר טואלט אמנם מוציא אש חזקה, אבל כמה שהאש גבוהה ככה היא גם נכבית מהר, ולכן השימוש בנייר טואלט צריך להיות עם מחשבה, כדי שנוכל להדליק את המדורה בניסיון הראשון ולא נגמור את כל נייר הטואלט.
חבל יתר מפורק - חבל יתר הוא חומר מאוד דליק. יתר למעשה עשוי מסיזל, שהוא חומר טבעי ונדלק בקלות. אם נפרק את החבל מהצורה שלו, ונכדרר את הסיבים שלו ביחד, ניצור כדור אש שקטן שנדלק בצורה טובה ולמשך זמן סביר.
שעווה כחומר בעירה - שעווה היא חומר מאוד דליק ונשרפת בקלות ולאורך זמן רב. למעשה כמעט כל חומר דליק נוכל ל"עטוף" בשכבת שעווה וליצור אש שתבער לאורך זמן. אפשר לעטוף צמר גפן, קרטון, חבל סיזל, שבבי עץ ועוד רבים. עם שעווה ניתן להיות יצירתיים ולחשוב על דרכים רבות. בשביל ליצור כדורי אש לדוגמה, עלינו לעקוב אחרי ההוראות הבאות: תחילה, נמיס בסיר כלשהו שעווה. שימו לב שלא נוכל להשתמש בסיר פעם נוספת בשביל לבשל, ולכן מומלץ שבכל שבט יהיה פינגאן או סיר שבו אפשר להשתמש בכל פעם כדי להמיס שעווה. ניקח חתיכות צמר גפן, ונכדרר אותם לכדור בגודל של כדור פינג פונג. לכדור נקשור חוט שמשון שמשתרך. נתפוס בחבל ונטביל את הכדורים בתוך הסיר עם השעווה. נחכה כמה רגעים, נוציא את הכדורים החוצה וניתן להם להתקרר בצד על נייר אלומניום. נעשה את פעולת הטבילה עוד פעם פעמיים, וזהו, יש לנו כדורי שעווה. כדי להדליק את הכדורים, נצית את החוט, שלבסוף יצית את הכדור עצמו.
שימו לב - התכת שעווה עלולה לגרום לכוויות במקרה שהשעווה נשפכת, ולכן יש להתנהג בזהירות והלפעיל שיקול דעת ראוי.
